פעם בחודש אני נוסעת עם אבי לקבל טיפול לעיניים בת"א, לאזור גדוש במסעדות מעולות.
כך יוצא שבתום הטיפול אנחנו מוצאים את עצמנו סועדים באחת מהן, למען החזרת המורל למקום טוב.
ניסינו כבר הרבה מסעדות.
צבעוניות, מעודכנות, יפיפיות - בעיצוב המנות והמקום.
וקרה שנוכחתי להבין גם שם את השפעת הגיל על אנשים מבוגרים.
אמנם אני מדברת על אבי, ש- טפו טפו - די זורם בגילו המופלג.
ובכול זאת, בתוך תוכו משהו חזק ממנו לא מצליח לספוג יותר מידי חידושים.
טעמים, צורות אכילה (שרינג), כסאות גבוהים (חושבים טוב טוב אם שווה להתאמץ לקפוץ לשירותים).
כול זה מחזיר אותי למחשבות על העבודה שלי.
מאז שאני יועצת פנג שוואי כמעט לא קרה שבדקתי מצב אנרגטי של בית לאנשים מבוגרים. (מעל 70).
בטח לא ייעצתי להם מה לעשות בתחום הפנג שוואי.
למדתי, מתוך האינטראקציה עם הורי, שיש גיל בו כדאי לפשט תהליכים.
החיים גם כך מסבכים אותם עם הסתגלות למציאות חדשה.
יציאה לפנסיה, מחלות, תרופות, התאמת סגנון החיים למצב פיזי ומנטלי חדש.
העצות שלי בתחום העיצובי הן מאוד ענייניות ומתייחסות ליכולות העכשוויות.
לא מחפשת טרנדיות.
אם יש בעייה אנרגטית שממש בולטת לי לעין, אנסה לפתור אותה באמצעות העיצוב (צבעים/ הזזת רהיט ממקום בעייתי..) - אך מבלי לשתף את הלקוח במקור הבעייה.
למדתי לקחת אחראיות ולשחרר את ראש המבוגר ממחשבות מיותרות.
אתמול, הבילוי במסעדה המדהימה, הוכיח לי בהחלט להמשיך לדבוק בדרך זו.
