זהו, ללא ספק, ביטוי מאוד מוכר בימינו

שמעתי אותו לראשונה בלימודי האדריכלות, כשעסקנו בתקופת הבאוהאוס. משפט זה שייך ומבטא את עבודתו של

מנציגי התקופה החשובים , Mies Van der Rohe ,אחד מאבי  האדריכלות המודרנית  

מאז, לאורך השנים הרבות שאני עוסקת בתחום, המשפט הזה חי ופועם בראשי

  הוא מאפשר לי לבדוק תכנונים ולהגיע להחלטות עיצוביות מוצלחות, כשהוא מנחה אותי להוציא, ליישר, לפשט, לוותר… המינימום המתקבל שהוא נכון בעיניי – והוא כמובן המינימום שלי האישי בלבד- שומר על חמימות ועניין, אך

נטול עודפים וקישוטים ללא צורך

כאשר הוספתי לארגז הכלים שלי את תורת הפנג שוואי, הבנתי שהיא התלבשה בול על אותו עקרון. פנג שוואי

מבקשת למיין ולבדוק כל פריט לגופו ואת מידת הצורך בו. במידה והוא לא נחוץ יש לשחררו. זו גם הדרך בה אני פועלת בתכנון

​

חלק מההתמודדות שלי עם לקוחות בזמן תכנון חלל או בית היא למתן

את הבקשות שלהם. יש להם רצון להציג כמה שיותר

רהיטים, תמונות, קישוטים, צבעים, ספרים. אני מסבירה להם שלפעמים די 

בלהציג תמונה על קיר אחד בלבד, שקיר צבעוני אחד הוא מספיק, שאין צורך

ב-2 פינות ישיבה ושלא צריכים להשתמש בהרבה סוגים של חומרים

העבודה החשובה היא להוריד עומס ולתת כבוד לאזורים הריקים

​

בתקופתנו, עם עליית הרוחניות, אנשים

מודעים לחשיבות של לקיחת נשימות עמוקות, לזמן ההפסקה בין הפעילויות

השונות, ולשקט שבין המילים. אותו רווח ריק חשוב שיהיה בסביבה הפיזית שלנו

​

התת מודע שלנו, המוביל אותנו לאורך חיינו, סופג את אותו שקט עיצובי וגורם לנו

להתחבר ולאהוב את בתינו, המרגיע והמכיל

​

דווקא בתקופה הזו של ניקיון וסדר לקראת פסח, כל האמור מקבל ערך

מוסף. אני מקווה מאוד שהאמור כאן יעזור למיין ולשחרר בקלות רבה יותר

​

חג פסח שמח ורגוע

​