סוף סוף חזרתי לטוסקנה.

השנה בחרנו בטוסקנה כיעד לטיול האופניים השנתי שלנו - בהחלט משימה לא קלה.

לקבוצה שלנו, המונה ארבעה רוכבים, יש בסך הכול דרישות לא מופרזות: בעיקר מסלול שבו העליות והירידות לא יעלו על 400 מטר ביום.

נשמע פשוט, אבל בטוסקנה, על גבעותיה הרבות, לא היה קל למצוא מסלול מעניין שיתאים לצרכים שלנו.

ובכל זאת הצלחנו.

פירנצה נקבעה כנקודת ההתחלה, מה שאפשר לי להוסיף עוד יומיים לפני היציאה לרכיבה, כדי לחרוש את העיר היפה הזאת.

חזרתי לאופיצי, ביקרתי לראשונה במוזיאון האופרה של הדואומו, עברתי כמה פעמים בפונטה וקיו (ולא יכולתי שלא להשוות בעצב למה שהיה שם לפני 45 שנה), סטיתי מהמרכז כדי להגיד שלום לכנסיית סנטה קרוצ'ה המרשימה ול־Ospedale degli Innocenti, המסמל את תחילת האדריכלות של הרנסנס.

מפירנצה יצאנו, כאמור, לטיול אופניים שנמשך שישה ימים.

240 ק"מ של נופים, כרמים, ברושים, עיירות קטנות, כנסיות, קמפרי שפריץ, אינספור ניגוב ( la scarpetta ) של לחם בשמן זית וחומץ בלסמי, ועוד מתנות שיש לאזור הזה להציע בקצב הדיווש.

ישנו בעיירות ובערים שבדרך, והספקנו לשוטט ברחובותיהן אחרי ההגעה למלון והמקלחת המרעננת.

San Miniato, Vinci, Montecatini Terme, Lucca, Pisa -

כל אחת עם האופי המיוחד וההפתעות שלה. חוץ מפיזה, כולן היו חדשות לי.

בפיזה החזרנו את האופניים ועלינו על האוטו לעוד יומיים וחצי של טיול, הפעם בנוחות גדולה יותר: San Gimignano ,Forte dei Marmi (הגשמת חלום), Montefioralle , ביקור ביקב בGreve.

חזרתי לSiena - עיר שבה ביליתי בזמנו כחודשיים, וכמעט למדתי בה באוניברסיטה .

סיימנו קרוב לPienza, עם פיקניק של גבינות פקורינו מול נוף מושלם.

איך לסכם עשרה ימים כאלה?

רק להגיד תודה.

לחברותא, לגוף שהתמודד מעולה, למקום המושלם וליקום כולו.

בפעם הבאה אני רוצה בדיוק כזה.