בית לנשמה
בשבוע שעבר לקוחה סיפרה לי שבתודות השבועיות שלה היא כתבה כמה היא מודה על הדירה שלה, דירה ששיפצנו לאט, ובדיוק לפי החלומות שלה.
היא כתבה שגם ברגעים שבהם התהליך לא היה פשוט, היא לא ויתרה לעצמה וגם לא לבעלי המקצוע, והיום היא כל כך שמחה על כך. היא אוהבת את הדירה שלה, ונהנית מאוד לגור בה.
כשקראתי את ההודעה שלה, הבנתי בדיוק למה היא מתכוונת.
גם לי זה קורה לפחות פעמיים־שלוש בשבוע: כשאני נכנסת הביתה, כשאני מרימה את התריסים בבוקר, או כשאני פשוט מתבוננת באיזו פינה. אני אוהבת את מה שאני רואה.
מרגישה את הדיוק בבחירות שנעשו, ובעיקר תחושה חזקה של להיות במקום הנכון עבורי.
הבית שלי יודע לחבק, לתת ביטחון, להביא איתו יופי והרמוניה, ולאפשר הנאה ונוחות בכל סנטימטר.
הוא משמח אותי. ובשביל הפרוטוקול - וכנראה גם כראיה- זה הבית שאני גרה בו הכי הרבה שנים עד היום.
ולכן אני ממש מפצירה בכן: נסו לגור במקום שעושה לכן טוב.
אם אפשר: בעיר, בשכונה וברחוב שאתן אוהבות. ואם את זה לא מתאפשר, דאגו למה שכן נמצא בידיים שלכן.
אולי זה הלובי של הבניין, שאפשר להפוך למואר ומזמין יותר.אולי המסדרון הקומתי.וכמובן, הבית עצמו.
דאגו שיהיו בו דברים שטובים לכן. פריטים שמזכירים אנשים ומקומות אהובים, את המשפחה שממנה באתן, טיולים שאהבתן, או אפילו ציור של ילד מהגן, שבלי שהתכוון בכלל יצא לו קצת Paul Klee.
מניסיוני, בית טוב לא בונים ביום אחד.
חלק מהדברים עוברים איתנו מהבית הקודם ומקבלים צבע או ריפוד חדש, חלק קונים מיד, וחלק מגיעים לאט־לאט, אחרי שחיים קצת בבית ומבינים מה באמת חסר ומה באמת נחוץ.
אני בהחלט לא מאמינה בנסיעה לסין ובהזמנת כל תכולת הבית בשלושה ימים.
כשהתהליך קורה לאט, יש זמן ליצור סביבה מדויקת ואישית.
כי בחירות טובות לבית לא תמיד קורות מהר. הן צריכות לצמוח מתוך חיבור אמיתי לרצון, לצורך וללב.
אח"כ, באורח פלא, תמצאו את עצמכן באחד הימים מסתכלות סביב, מתמלאות באושר ואומרות תודה.
תגובות