למרות שיש לי עוד המון מה ללמוד בנושא, אפשר לקלוט כמה הקבלות יש בין המתרחש בה לחיים עצמם.
אתמול בערב, עקב עייפות החלטתי להעביר את הריצה להבוקר, למרות שאני לא מתה על ריצות בוקר.(וגם לא על השקמה מוקדמת, או אולי ממש בגלל זה).
קמתי מאוחר מהמתוכנן, משום שלא ישנתי טוב, ויצאתי כשכבר היה חם.
התחלתי לרוץ לאחר חימום קל, כרגיל, ולא היה לי פשוט. מיד מחשבות עלו: לא ישנתי טוב, חם לי מידי, כנראה זה לא היום שלי, אז מה אם הפעם אוותר?, ועוד ועוד.
לא נלחמתי בהן, והתחלתי לצעוד מהר. לאט לאט המחשבות התפוגגו. ובינתיים הגעתי למישור, ולאזור מוצל, והצעתי לעצמי לנסות לרוץ שוב. ואז זה התחיל, וזרם.
הקושי שהיה קודם הלך ודעך.
רצתי חצי שעה בלי לעצור לרגע, גם בחום ובעייפות.
למה? כי לא נלחמתי, אלא קיבלתי את המצב, ובכל זאת ניסיתי. התחלתי בלי לדעת איך אתקדם, והינה הפתעתי את עצמי לטובה.
התוצאה הייתה סיפוק, הנאה וידיעה שיש הרבה דרכים להתחיל ריצה.
כפי שכתבתי, כל זה ממש מוכר לי מסיטואציות שונות בחיים. וגם מאוד עוזר לי להשתמש בתובנות שמתקבלות מהריצה כשאני נפגשת עם אחת מהן.