הגיגים של סתיו

סוף סוף מתחילים באמת להרגיש את הסתיו.האמת? לא ממש מתלהבת מעונה זו (בכל זאת אנחנו לא בפריז ואין כאן שלכת מרהיבה).גם לא מתלהבת במיוחד מהחורף. 

אבל אם עונות אלה לא היו, האביב והקיץ היו סתם עונות מובנות מאליהן, ולא משהו לחכות לבואו.

מאמא

בסתיו זה אימי נפטרה.היא סבלה שנים רבות מדמנציה, והלכה והתרחקה מאיתנו לאט לאט במשך שמונה שנים.לפני שנתיים היה נראה שהיא כבר לא הכירה אותי.

בשנה האחרונה רוב היום עיניה היו עצומות.בחצי השנה האחרונה הגוף נחלש, ובחודש האחרון הכול התחיל להתפרק.

כשנפטרה כבר לא נשארו לי דמעות  לבכות את האבדן.במשך השנים האלה נפרדתי ממנה לאט לאט.

כבר על ההתחלה נפסקו הטלפונים: "איפה את? מה עשית היום?"

מיד הבנתי שתקופה חדשה מתחילה.אין ספור פעמים הגרון נחנק והעיניים דמעו.בסתיו הזה כבר לא בכיתי, כי נפרדתי מאמא (מאמא) לאט לאט.

כתיבה

בחודשים האחרונים אני כותבת דפי בוקר.

הכול התחיל מתרגיל שעשיתי בקיץ במסגרת קבוצת הכתיבה שלי.

כל יום ישבתי 15–20 דקות וכתבתי במהירות, בלי תכנון ובלי ביקורת.

כבר בפעם הראשונה יצא משהו : רעיון, אסימון שנפל, מפגש עם רגש או מחשבה שלא ראיתי קודם.

כשהחודש נגמר, המשכתי לכתוב.

לא כל יום, אבל לא מעט.ראיתי שהכתיבה הזו מאפשרת לי להבין מה קורה איתי.

לפעמים אפילו יוצאת ממנה ממש הכוונה לעשייה.ממליצה בחום לנסות.

הכי טוב להיכנס לזה "בכוח", כמו שאני עשיתי (קבוצה תמיד עוזרת), ואז התוצאות הטובות כבר דואגות להמשך.

עבודה

היום, בבית של לקוחה ותיקה, חיפשנו מקום לתלות תמונה חדשה בסלון.

"למה לא בקיר הזה?" שאלתי.השאלה בלבלה אותה לגמרי.

מסתבר שלפני ארבע או חמש שנים, כששיפצנו את הסלון, מיקמנו מנורה דקורטיבית בקיר מסוים, ואמרתי לה שלא תיתלה שם שום תמונה.

היא באמת שמרה על עיקרון זה,  ולכן הופתעה כהצעתי לתלות את התמונה דווקא בקיר הזה.

בדקתי את עצמי שוב ושוב, ועדיין הרגשתי שזה נכון.איך זה יתכן? זה רק מזכיר לי עד כמה אנחנו כל הזמן בתנועה. הטעם, הדעות, התחושות, הכול זז ומשתנה.

וגם הבית לא עומד במקום.אנחנו חיים בו, והחיים עצמם משאירים סימנים ומשנים את מה שמתאים לנו.

מה שלא הסתדר אתמול יכול להיות הכי נכון היום. 

כן, בדיוק כמו בחיים עצמם.

לי היה קל לראות את זה כי הגעתי מבחוץ, בלי ההרגלים הקטנים של המקום.בקיצור, נראה שנמשיך לעצב ולסדר כל עוד אנחנו ממשיכים להשתנות. וטוב שכך. 

הרצאה של מעצב

הרגע חזרתי מהרצאה של מעצב פנים ובעיקר "מלביש בתים".

יש משהו מרענן בלשמוע מעצב מצליח, ייחודי, צבעוני ומצחיק, שמתקשר את הדעות שלו בחופשיות ובקלילות.

לשמוע הרצאות ולראות עבודות של קולגות זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת.

לפעמים זה מאפשר לצחוק יחד על סיטואציות מסובכות שכולנו נקלעים אליהן, ולפעמים מגלים דרכים אחרות לחשוב ולהתנהל.

ותמיד כיף לפגוש עוד אנשים שמבינים, כמוני, כמה נחוץ שהכיסאות סביב השולחן יהיו ישרים כמו סרגל, ומשחררים אותי מהחשש שמשהו לא בסדר איתי .