מזל טוב או באסה?

כמעט בסיום שטיפת הכלים, מגש העץ שתפקד כמרכז שולחן ועליו 2 קערות דבש, 2 קערות רימונים, ופלחי תפוחים נפל.

קצת לפני זה, עוד הספקתי להוציא את צלוחיות הדבש, אבל צלוחיות הרימונים התרסקו על הרצפה וכל הרימונים שהתפזרו במטבח מצאו את מיקומם בפח זבל.

מיד נזכרתי שבתחילת הערב הסברתי למטפלת של אימי את משמעות המרכיבים שעל המגש, ושתפקידם של הרימונים לסמל שפע.

משפט עלה במהירות לתודעה שלי: זו תהיה שנה בלי שפע. הרגשתי שההוכחות לכך ממש מול עיניי, ואין ביכולתי לברוח מזה. ממש שחור על גבי לבן.

קצת יותר מאוחר, הלכתי לישון מאוד מוטרדת, כשהמחשבה על מה שהתרחש לא עזבה אותי.

הבוקר יצאנו לרכיבה, והמשפט עדיין הסתובב לי בראש.

כשאני רוכבת רק עם בעלי, רוב הזמן אנחנו שקטים, והרכיבה היא עבורי זמן מושלם לחשיבה. ניסיתי להבין למה המגש נפל, כי היה לי ברור מעל לכל ספק שלא סתם נופלות ונשברות צלוחיות מלאות ברימונים שמסמלים שפע, דווקא בערב ראש השנה.

לקח זמן מה של חשיבה, עד שפתאום הבנתי את משמעות המדוייקת של מה שקרה: עלי לשמור טוב על השפע שיש בחיי. להיות אסירת תודה, להעריך ולכבד אותו על כל הביטיו, ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו.

כמה פשוט וכמה אחר ממה שהבנתי ערב לפני.

בסופו של דבר שמחתי מאוד, ואפילו התרגשתי מאוד, לקבל הודעה שהפכה לכל כך ברורה, דווקא בתחילת השנה החדשה.

שנה טובה לכולן.ם