שמתי מדבקת באוהאוז על קיר חדר עבודה שלי.
שזה בשבילי חזרה לבסיס.
למדתי אדריכלות ועיצוב פנים במכללת ויצ"ו חיפה.
שם ההשראה של בית ספר הגרמני הבאוהאוז הייתה נכרת בכול.
הייתה לי מורה לאדריכלות – גם רחל - שאהבה נואשות את סיפורי אותו בית ספר לעיצוב.
שמענו בלי סוף סיפורים על דעות, רעיונות, משחקי אגו, ואהבות של אותם גיבורי על: וולטר גרופיוס, מרסל ברוייר, וסילי קנדינסקי, מיס וון דר רואה, פול קלי ועוד...
ראינו סרטים עם מיצגים שכללו בגדים, תנועה, והתייחסות לחלל, שעדיין חרוטים בזכרוני.
(ואם כבר הזכרתי את מיס וון דר רואה - מוזמנים לקרוא עוד )
כשעברתי לדירתי החדשה – לפני 3 חודשים - היה לי בראש לתלות 3 תמונות ספציפיות בחדר העבודה, עד שהחלטתי שזה לא בדיוק זה.
והן עברו מעל לפסנתר בסלון – מקום מדויק עבורם.
אח"כ העברתי לשם תמונה לקוחה מפרסומת לקפה (שאחי עשה).
וגם זה לא הרגיש מושלם.
התמונה עומדת עכשיו בסוף המסדרון, ונראה שזה המקום שחיכה לה תמיד.
וכך קרה שנתקלתי ברשת במדבקה זו, והרגיש לי מושלם.
את המדבקה מדביקים פיסה אחרי פיסה.
אתה מדביק על פי תמונה מצורפת.
זה כיף וזה גם מחבר אותך ליצירה.
נוצר תדר של חיבור לבסיס.
של העיצוב ושבתוכי.
עוד על עיצוב חדר עבודה על פי תורת הפנג שוואי כאן
Comments