כולנו אוהבים ים

מזלי שבדיוק הגעתי לים ברגע מושלם

מזל שהדירה החדשה שלי כ 5-10 דקות נסיעה מהים.

לכן לאחרונה החלטתי שבמקום לצאת להליכות ישר מהבית, אעלה לאוטו ואגיע לים.

יורדת לים איפה שמוצאת מקום חניה, ומשם מדרימה 30-40 דקות, וחוזרת.

פעם הייתי צועדת עם מוזיקה.

מאז הנפילה שלי במרץ האחרון, החלטתי להיות כולי בנוכחות. בלי השחות דעת.

שזה מדהים.

עולם חדש נפתח לי.

גם מעצם ההליכה בים וגם מההקשבה להחיים שסביב.

כול מה שהיה מטושטש ע"י המוזיקה (לא שלא נהניתי ממנה מאוד מאוד, אולם בוודאות היא לקחה אותי למחוזות אחרים), התגלה לי בעוצמה.

קורה שאני שומעת קטעים משיחות בין אנשים.

לדוגמה אתמול בחורה צעירה אמרה בהתפעלות רבה שהיא כול כך אוהבת ים, ומנסה להגיע אליו בכול הזדמנות.

ואני חשבתי שכול כך הרבה אנשים חשים כך, כותבים ומצלמים את זה.

ולמה בעצם זה כול כך נכון?

ונזכרתי איך שכולנו נוצרנו בתוך מים ושטנו בו להנאתנו כמעט שנה.

בטמפרטורה, בקצב, ובקולות מושלמים.

לגמרי מוגנים.

ולמה שבתוך תוכנו לא נרצה לחוות את אותן התחושות הראשוניות שלנו תמיד?

אלה חלק מהמחשבות שהים הביא איתו אתמול.

מחשבות שצצות להן כך, בחופשיות, בהפתעה, ובדיוק מוחלט.

היתה ביניהן עוד אחת, יצירתית במיוחד: איך אני רוצה לחגוג את יום הולדתי שיחול בסוף החודש.

אבל זה שמור אצלי ויסופר רק לאחר החגיגות :)