טיול אם-בת

בינואר ביתי יצאה לטיול הגדול בדרום אמריקה.

אני הייתי צריכה לטוס לאורוגואי, ארץ מולדתי, לטפל בסידורים שונים.

לחובבת טיולים כמוני, היה זה רק טבעי לחבר 1+1

נבחר חודש פברואר לביצוע המשימה, אמנם די צמוד לתחילת הטיול שלה, כשעדיין הגעגועים קטנים,

ומאידך, מזג האויר בחודש זה נפלא לטיול הכולל הרבה ים.

כך שיצאנו לדרך.

הטיול היה אינטנסיבי ביותר.

הוא כלל המון סידורים ובורוקרטיה של העולם השלישי.

שזה לא כ"כ נורא כשבאתי מוכנה נפשית, וביתי יכלה לשבת בצד ולהתחבר ל netflix.

כמובן לכול תור ארוך בבנק, או התמודדות עם פקיד מאתגר,

מיד נמצא פיצוי הולם כדוגמת צ'ורוס עם מילוי דולסה דה לצ'ה או כדומה.

עיר הבירה מונטוידאו עוררה בי התרגשות מהרגע שנחתתי בה.

מעבר למיליון כפתורי הנוסטלגיה שהיא הדליקה בי (עזבתי אותה בגיל 15), יש בה קצב אחר, איטי, שקל מאוד להתחבר אליו כשנמצאים בחופש.

אתה נסחף מיד לתדר החדש, מרבה לעצור מול דוכן רחוב, בית קפה, מנת מוצ'רלה (כך נקראת שם ה-"פיצה" שלנו, עם הבדל נוסף וחשוב: יש בה גבינת מוצ'רלה ולא סתם גבינה צהובה).

עד שהמלצ'ר מגיע לשולחן, עד שלוקח הזמנה, עד שמביא אוכל, ואח"כ חשבון ועודף...עדיף לך פשוט לזרום אתם.

שזה חלק מהחופשה.

חופשה המאפשרת לקחת פסק זמן לשיחה, להתבוננות בסביבה, ולהנאה מכול ביס כשסוף סוף הוא מגיע.

כשיוצאים לכיוון מזרח לאורך ה Rio de la Plata ובהמשך, לאורך האוקייאנוס האטלנטי, הקצב נהיה איטי עוד יותר.

הטיול כלל את רצועת החוף - בין מונטוידאו עיר הבירה עד ל - Chuy, העיר המזרחית ביותר הצמודה לברזיל, שלאורכו ערי קיט רבות.

אמא ובת שכרו אופניים לטיול של 4 שעות, במהלכו ראו חוף למנוחה לציפורים נודדות, תפסו שמש בחוף הים של אחת הערי חוף היפות בדרום אמריקה Punta del Este, נכנסו בו למים הקרים, והמשיכו לפדל לצד הנמל והחופים.

אמא ובת שכרו רכב ל-3 ימים על מנת להגיע למקומות שתחבורה ציבורית לא מאפשרת.

היה זה רכב לא אוטומטי לצערה של האם, ומאידך גרם לבידור רב, כשהבת הייתה אחראית להשגיח שהמהלכים יועברו ברגע הנכון. ולפעמים נמצאה מנמנמת, לזעזוע הרב של האם.

אמא ובת הגיעו לכפר Cabo Polonio, בתוך שמורת טבע הצמודה לים.

בכפר אין חשמל ולא מאפשרים כניסה למכוניות.

מגיעים אליו במשאית שיוצאת כול שעה עגולה מהחניון במרחק 5 ק"מ.

שם נהנים עוד יותר מהיופי הפראי, השלווה, ומצפייה על מושבה מקסימה של כלבי ים.

יש במקום את ההוסטלים למוצ'ילרוס הכי יפים בעולם (לטענתה של הבת מניסיונה עד אותו שלב),

וכמובן מהם ומכל שמשיה שניה בים מריחים כול מה שמותר לעשן על פי חוק באורוגואי, מאז הנשיא Mujica.

מה שגורם לכולם להיות עוד יותר נינוחים, אם אפשר.

אמא ובת ששהו יומיים במלון המושלם בתבל (זה כבר לדעת שתינו).

חלונות החדר משקיפות לדיונות ולים בתולי במרחק 50 מ' ממנו. המקום הוא Punta del Diablo.

שם אתה כמו חוזר לנואיבה של פעם, עם דוכני אומנים, מוזיקת רחוב, רסטות, מלא מלא מסעדות פשוטות וטעימות, וקיוסקים של אמפנדס וצ'יביטוס (סנדוויץ בשר פילה מקומי), ומאידך גם מעודכנים ביותר עם poke אסייתי.

אמא ובת שקנו צמידים תאומים של אמא-בת.

ואכלו כל דבר במשותף בשביל שישאר מקום בבטן לעוד משהו.

והלכו עוד ועוד כי אי אפשר להפסיק להתפעל, וחבל לחזור לחדר.

בת שאי אפשר לדבר איתה לפני 10 בבוקר, מפחד ענק לקבל צרחה

אמא שעושה סיפורים ארוכים מידי

בת שאין לה סבלנות להקשיב לסיפורי ההעבר

אמא שבודקת מיליון פעם אם נעלה את הכספת בחדר

בת שרוצה למדוד כול ביקיני, חולצה, ומכנסון שנקלע לדרך

אמא שרוצה עוד קפה

בת ש...

אמא ש...

בת ש...

אמא ש...

כמה מעצבן וטעון ומלא פערי דורות ומצחיק ונפלא וחד פעמי הדבר הזה אמא ובת.

וכמה מומלץ

(ואם היעד נראה לכן, אל תהססו ליצור קשר ואשמח להוסיף מידע)