הרגע הזה שאני חולצת נעליים מהריצה, זה בהחלט רגע שאני אוהבת לחוות.
לא משנה כמה ריצות כבר עברתי, חלק לא מבוטל מהן מתנהל בדו שיח פנימי : קול שרוצה להצליח מול קול ששואל למה צריך?
ואכן, ריצה זו לא הבחירה הטבעית שלי.
תמיד היה קשה לי לרוץ, גם כשהתמדתי תקופה.
ממש ברגעים אלה התחיל משחק אורוגואי פורטוגל, ואני לא יכולה שלא להיזכר באופי של הכדורגלנים האורוגויים בעלי כוח הרצון החזק, (כפי שהסביר אח שלי בכתבה ששיתפתי כאן בשבוע שעבר), מה שנקרא הgarra charrua בשפת האורוגואים, וחשבתי שאולי רסיסים מזה מוחדרים לנו שם לשאר הילידים במי השתיה, גם אם לא כדורגלנים .
בכל זאת סיימתי עוד שעה של ריצה.
Comments